3/20/2018

תפילת טל חלופי

                      צילום: אלישיב לויתן

תפילת טל חלופית הנמצאת במחזורים כתובי יד מאזור קטלוניה ואלג'ריה, ובכמה עותקים מהגניזה הקהירית.
1.     כ"י סינסינטי HUC  2000 דפים 89א-90ב בגליון העליון והתחתון. זהו מחזור במנהג קטלוניה ופרובנס, עם סגנון קליגרפי וקישוטי פיליגרי המוכרים ממחזורים בני המקום. אולם המחזור מצא את דרכו לתימן, שם נוספו דפים המשקפים את נוסח המקום.  

2.       כ"י מוסקבה אוסף גינזבורג 198 שנכתב בברצלונה שנת כה (1264) דף 49ב..
3.       כ"י ששון 664 אוסף קרובות מנהג אלגריה עמ' 146.   תחת הכותרת "פזמון".


בשלשתם מקומו מיד אחרי "סדר טל" 'בטל אצור לברר' שהוא חלק מהטל לר"ש אבן גבירול הנפוץ עד היום בכל קהילות ספרד "שזופת שמש".  כלומר אינו תחליף לטל אלא שימש פזמון נוסף אחריו. מנהג זו נשמר אך בדפוס בסדור מנהג ארגיל (אלגריה) 'חכמת מסכן' (ליוורנו תקל"ב 1772) עמ' נב, ומשם נעלמו עקבותיו.

מהגניזה הקהירית 4 מקורות – כולם באוסף טילור שכטר בקמברידג'.  
א. קמברידג' T-S H2.57.   מיד אחרי הפיוט שם חתימה בערבית יהודית, המעיד שנכתב בפאס בשנת [ד] אלפים שמונה מאות שמונה ו... ליצירה  (1048- 1138).
Thanks to Dr Benjamin Outhwaite, Head of Cambridge UL GRU, and the syndics of CUL

ב. ושם T-S NS 96.12 ששת הטורים האחרונים. מנוקד. אחריו פיוט המיוחס בכותרת "ולה איצ'א ז"ל" כלומר, לאותו מחבר, מתחיל "יה מראשיתך ייטיב אחריתך".
ג. שם T-S NS 325.179.
ד. שם T-S NS 273.27 תחילת הפיוט עד לטור השמיני. מנוקד.

הפיוט בנוי מטורים קצרים בעלי חרוז אחיד: --תֶי. מחולק על ידי פזמון כל 6 טורים.
האקרוסטיכון בראש כל קבוצת טורים "יצחק". התאריך על קטע הגניזה  א, וכן ההפצה במזרח, קהילת הגניזה הקהירית וקהילת דוברי ערבית בצפון אפריקה, מחייב את יחוס הפיוט לר' יצחק אבן גיאת. ואכן בקטע גניזה T-S NS 325.179 הפיוט מופיע אחרי שיר המיוחס במפורש לריצ"ג, ומתחת לכותרת המיחסת גם שיר זה לאותו פייטן "גירה לה". גם במחזור כ"י HUC  , למרות שהוא אירופאי,  הפיוטים הם מפייטני אנדלוסיה:  לוי בן יעקב אלתבאן, יהודה הלוי, אבן גבירול, ואף ריצ"ג פיוט "גאולה" לפסח '"ימים רבואות וחדשים מאות'.
בכל זאת, הפיוט  מצא את מקומו במנהג קטלוניה והמשך הקהילה באלגריה. יש סיבה ליחס אותו לר' יצחק הלוי מגרונה (בן זרחיה גירונדי בעל 'המאור'), שהרי רמז כן בחתימה "דוכן בית קהתי" אם הפייטן הוא יצחק הלוי כאן חתימת בית הלוי. ואכן  משפחת זרחיה הלוי מיוחסים לבית יצהר בן קהת, כפי שכותב בשיר הקדמה להשגותיו לבעלי הנפש להראב"ד. גם בשיר הקדמה זה- 'הנה מגלתי אביא תשורתי', טורים בעלי אותו חרוז אחיד כמו השיר שלפנינו.

הניקוד על פי כ"י גינזבורג. השלמות בסוגריים היכן שכ"י זו מתושתש, על פי מקורות הגניזה.
תודתי לשרה כהן מהמפעל לחקר השירה והפיוט ע"ש עזרא פליישר ז"ל, על כל עזרתה.


יוֹם הַפִּילִי תְחִינָּתִי
בְּעַד טַל[1] פְּנֵי צוּר תֶּהִלָתִי[2]
לְהוֹאֵל וּבָרֵך תְּבוּאָתִי
וּפְרִי עֵצִי וְאַדְמָתִי
   תּהִי נָא לְרָצוֹן תְּפִלָתִי תִּזַל כַּטָל אִמְרָתִי[3]
יוֹם בְּעַד טַרְפִּי וּמִחְיָתִי
לְכוֹנֵן וְחֹק לֶחֶם בֵּיתִי
כְּשַי הַקְרִיבִי נִשְמָתִי
וּמִבְחַר אֲמָרִים תְשוּרָתִי
יַד תוֹשִיט בַעֲמִידָתִי
לָקַחַת אֶת מִנְחָתִי[4]
   תּהִי [נָא לְרָצוֹן תְּפִלָתִי תִּזַל כַּטָל אִמְרָתִי]
צִמחֵי עָרוּגוֹת תְנוּבָתִי
בְּטַלְךָ[5] לְנוֹבֵב שֵאֱלָתִי
וְעַד לֵאמֹּר[6] דַּי בִּשְפָתִי[7]
יוֹם יוֹם תָרִיק בִּרְכָתִי[8]
וּתְנוּ רְפוּאוֹת כָּל שְנִָתִי
וְשִקוּי לְעַצְמִי[9] וְגוּפָתִי
   תּהִי [נָא לְרָצוֹן תְּפִלָתִי תִּזַל כַּטָל אִמְרָתִי]
חֻקֵּי שְבוּעָוֹת קְצִירָתִי[10]
תִּשְמוֹר וְעִתֵּי חֲרִישָתִי
וְתַשְלִים יְמוֹתֵי[11] תִקוָתִי
וּמִיוֹמִי טוֹב מָחֳרָתִי[12]
וְכוֹנֵן[13] בְּיוֹם קוֹר[14] קָרָתִי
וּבְּיוֹם הַחוֹם חַמָּתִי
   תּהִי [נָא לְרָצוֹן תְּפִלָתִי תִּזַל כַּטָל אִמְרָתִי]
קִצִּי[15] תְגַלֶה[16] וְשִבְיָתִי[17]
תְשוֹבֵב וְכַנֵּס גּוֹלָתִי[18]
וְיַסֵּד אַבְנֵי פִנָּתִי
וְהָשֵב כֹּהֲנֵי עֲבוֹדָתִי
וּלְשִיר[19] דוּכַן בֵּית קְהָתִי[20]
וּלְכֵּס מְלוּכָה אֶפְרָתִי[21]
   תּהִי [נָא לְרָצוֹן תְּפִלָתִי תִּזַל כַּטָל אִמְרָתִי]

אלהנו ואלהי אבותינו
בטללי אורות תאדֵּר אדמה. בטללי ברכה תברך אדמה. בטללי גילה תגדל אדמה. בטללי דשאים לדשן אדמה. בטללי הֲמולָה תהדֵּר אדמה. בטללי ויעוד תוָעד אדמה. בטללי חיים תחונן אדמה. בטללי טובה[22] תטהר אדמה. בטללי ישע תישר אדמה.[23]
שאתה הוא אלהינו מוריד הטל
אנא י'י אלהינו הורידהו לטובה ולברכה לחיים ולשובע[24]
מכלכל חיים בחסד וגו'





[1] תחינתי בעד טל- כבשבעתות לטל לקליר המתחילים  'אאגרה בני איש' וגם 'אשנן גבורות', בשניהם בטור השני: לחנן בעד טל.
[2] תהלתי- גניזה ד: קהלתי.
[3] ותזל כטל אמרתי- דברים לב:ב.
[4] לקחת את מנחתי- ע"פ שופטים יג:כג
[5] בטלך- בגניזה: בטובך.
[6] לאמר- כ"י HUC: לומר.
[7] ועד לומר די בשפתי- ע"פ תלמוד שבת לב ע"ב: אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.
[8] תריק ברכתי- ע"פ מלאכי ג:י, הנדרש בתלמוד שבת שם.
[9] רפואות... לעצמי- ע"פ משלי ג:ח- רפואות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. 
[10] שבועות קצירתי- רמז לספירת העומר המתחיל באותו לילה. גניזה ג: קציר שבועתי.
[11] תשלים ימותי- ראה שמות כג:כו-  את מספר ימיך אמלא, ללמדך שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום מחדש לחדש (ראש השנה יא ע"א).
[12] ומיומי טוב מחרתי- ע"פ ספרא אמור פרק יב:א (מנחות סו ע"א) ממחרת השבת- ממחרת יום טוב. הלא הוא 'מחר' ליום תפילת הטל.
[13] וכונן- גניזה: יכונן.
[14] ביום קור- ע"פ נחום ג:יז החונים בגדרות  ביום קרה. או משלי  כה:כ מעדה בגד ביום קרה חמץ על נתר.
[15] קצי- משמעות כפולה: בהמשך לקודם- חום קיץ. בצמוד  לאחריו- קץ הימים.
[16] קצי תגלה- מטבע לשון חז"ל: פסחים נו ע"א: ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין. כתובות קיא ע" א:
שלא יגלו את הקץ.   סנהדרין דף צח ע"א: אין לך קץ מגולה מזה.
[17] ושביתי- גניזה: ושבותי.
[18] גולתי- גניזה א,ב: גלותי. (גניזה ג לא קריא).
[19] ולשיר- גניזה ג, כ"י HUC: ולשירי.
[20] דוכן בית קהתי- הלויים לדוכנם (יומא כ ע"ב, ועוד). מדרש פתרון תורה (תחילת קרח):  אבל בדוכן לויים בן קהת בן לוי בן ישראל. והשב כהני עבודתי ולשירי דוכן בית קהתי- כמטבע מוסף של חג הסמוך אחרי תפילת הטל: והשב כהנים  לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם.
[21] אפרתי- שמ"א יז:יב  ודוד בן איש אפרתי.
[22] טובה- כ"י HUC: טובות.
[23] בטללי אורות... תישר אדמה- כמטבע המצוי במחזורי ספרד לאחר סיום תפילת טל וגשם.  למען הקיצור הושמטו בכ"יHUC  אותיות ה-ח, ובכ"י גינזבורג הושמט רק ז. אורות תאדר אדמה   במחזורים מאוחרים יותר כך בסיומת של גשם, ובמקומו בטל: "בטללי אורה תאיר אדמה". וכן דשאים, תטהר- נוסח מאוחר יותר: דיצה, תטיב.
הסיומת לא נמצא בקטע הגניזה, ולא במנהג אלג'ריה (כ"י ששון ודפוס ליוורנו)  שכן נהוג בספרד בלבד.
[24] שאתה... ולשובע- רק בכ"י גינזבורג.

כ"י מוסקבה גינזבורג 198


 gmb 0066


10/30/2017

יצחק ווגנר – כתבי יד נביאים עם מסורת בן אשר

בס"ד

א.       ב'חצי גבורים' ט' (ניסן תשע"ו) פרסמתי מאמר אודות כת''י של נביאים וכתובים, מאוספי פירקוביץ', בספרייה הלאומית של רוסיה (להלן כת''י לא). פרופ' ישראל ייבין, בספרו 'המסורה למקרא', הזכיר כת''י זה ברשימת כת''י מאוספי פירקוביץ' שעדיין לא נחקרו. הוא הגדיר אותו ממאה הי''א, וכתב כי הוא קרוב מאוד לכתר.
שני כת''י אחרים נמצאו קרובים מאוד לכתר, כת''י ל11 וכת''י ק1. שני כת''י אלה תוארו בהרחבה על ידי פרופ' ייבין במאמרים מיוחדים. משום מה, כת''י לא לא זכה להתפרסם על ידו במאמר מיוחד, ויחודו לא נודע לחוקרים. אולם, דוקא כת''י לא עולה בחשיבותו על שני כת''י האחרים, שהרי הוא מכיל חלקים החסרים מהכתר.
מתוך בדיקה קפדנית, מצאתי כי הוא הוגה במלאות וחסרות, ואחרי ההגהה, כמעט ואין בו סטייה מהמסורת. מכל מקום, קיים בו תופעה מוזרה של טעויות שאינן תלויות במלאות וחסרות, וטעויות בתיבות שיש בהן קרי וכתיב. על אף הקושי הכרוך בדבר, נצטרך לומר כי המגיה לא חש להגיה כי אם המלאות והחסרות.
ב.       נעבור להערות המסורת. מתוך השוואה בין הערות המסורת בכת''י לא בנביאים, ובין הערות המסורת בכתר, מצאתי עובדה מעניינת. מצד אחד, מעל 95% מהערות מסורה קטנה (מ''ק) בכתר, נמצאות באותה מקום בכת''י לא, וכמעט תמיד מלה במלה. מצד שני, יש בכתר הערות מסורה גדולה (מ''ג) רבות, שאינן נמצאות באותה מקום בכת''י לא, וכן להיפך. מעניין, כי כאשר יש הערות מ''ג משותפות, נוסח ההערה זהה, או כמעט זהה, בשני כתבי היד.
עובדה זו ניתנת להסברה אם נאמר כי שני כתבי היד נמסרו בידי מסרן אחד, אהרן בן אשר. כך יתכן קירבה כה גדולה במ''ק ובנוסחאות מ''ג, אף על פי שכת''י לא לא הועתק מהכתר. אך אם נאמר כי כת''י לא נמסר בידי מסרן מאוחר על פי הכתר, למה לא העתיק כל הערות מ''ג על הסדר, ועל פי מה הוסיף הערות מ''ק ומ''ג שאינן נמצאות בכתר. מסקנא זו כי שני כתבי היד נמסרו בידי מסרן אחד, אושרה גם בבדיקת פליאוגרפיה על ידי פרופ' מלאכי בית-אריה.
פרופ' יוסף עופר העירני כי בכתובים יש הערות מ''ג מְצַרֶפֶת רבות, לעומת מיעוט בנביאים. גם הכתב של ההערות בכתובים שונה מהכתב בנביאים, ולדעתו, מסרן הכתובים אינו מסרן הנביאים. ראיה נוספת לדבריו מצאתי בדרך כתיבת שם ה'. בהערות המסורת בנביאים הובא שם ה' כמו שכתוב בפסוק ובלא כינוי, וכמו שהובא בהערות המסורת בכתר, ואילו בכתובים הובא בכינוי ייי וקו מעליו. גם הקישוט בהערות של חצי הספר בנביאים זהה לקישוט בכתר, ואילו בכתובים הקישוט שונה.
אף על פי שמסרן הנביאים אינו מסרן הכתובים, נראה כי מגיה הנביאים הוא זה שהגיה הכתובים. שהרי בשניהם הוגהו המלאות והחסרות בקפדנות, ובשניהם קיים תופעה מוזרה של טעויות שביארנו. מאחר שידענו כי כת''י לא היה לפני בן אשר, מסתבר מאוד כי הוא זה שהצליח להגיה אותו בלא סטייה מהמסורת.
Evr. II B 55 fol. 78b

 
קהיר גוטייל 22    ק1

ג.        כל מה שכתבתי עד כאן, הינו תוכן המאמר שפרסמתי ב'חצי גבורים', ומכאן, דברים שמצאתי אחר כך.
כבר כתבתי, כי מלבד כת''י לא, קיים עוד שני כת''י הקרובים מאוד לכתר, כת''י ל11 וכת''י ק1. פרופ' ייבין במאמרו על כת''י ק1, שם לב כי שני כתבי היד דומים מאוד, גודל אחיד ומספר השורות בשניהם שווים. מכל מקום, מדובר בשני כת''י, שהרי חלקים משמואל ומלכים מצוי בשניהם.
לאור כת''י לא, אנו מגלים דבר מפתיע. הנביאים הראשונים שבכת''י לא ושבכת''י ק1 הם מאותו כת''י[1]. שהרי, כת''י לא שרד מאמצע יהושע עד שמואל ב:א:טז בתיבות 'דמיך על', ומשם הוא חסר עד מלכים א:ח:סא[2]. מאידך, כת''י ק1 שרד מהתיבה שלאחריה 'ראשך' עד מלכים א:ח:כז. כלומר, כת''י ק1 הוא המשך ישיר של כת''י לא!

מצירוף זה, ברור כי מדובר בכת''י אחד של נביאים ראשונים, אשר חלקו הראשון (עד שמואל ב:א:טז) מצוי בכת''י לא, וחלקו השני (משמואל ב:א:טז עד מלכים א:ח:כז) מצוי בכת''י ק1, וחלקו השלישי (ממלכים א:ח:סא) מצוי שוב בכת''י לא. שני דפים (ממלכים א:ח:כז עד מלכים א:ח:סא) חסרים.
ד.         אף על פי שמדובר בכת''י אחד של נביאים ראשונים, בנביאים אחרונים מדובר בשני כת''י, שהרי חלקים מירמיהו ויחזקאל ותרי עשר מצוי בשניהם. בהכרח, או כת''י לא או כת''י ק1, מורכב משני כת''י.
במאמרו של פרופ' ייבין, אנו מוצאים כי החלק הראשון של כת''י ק1 שונה מהחלק השני. ולמשל, בחלק השני נמצא 25 סימוני תיקון, כמו שלוש נקודות, שבהם השתמש המגיה במהלך עבודתו, ואילו בחלק הראשון אין סימוני תיקון. פרופ' ייבין התקשה בבעיה זו, ונאלץ למצוא פתרונות דחוקים. אך אם נומר כי כת''י ק1 מורכב משני כת''י, העניין מתיישב באופן מפתיע.
בדעתי להציע, כי החלק השני של כת''י ק1, הכולל חלקים מירמיהו ויחזקאל ותרי עשר, הוא המשך של כת''י ל11. כת''י ל11 כולל כמעט כל הנביאים הראשונים וישעיהו, ומבחינה זו, שני כתבי היד משלימים אחד את השני. ואף שלא מצאתי ראיה מספקת, מסתבר מאוד כי מדובר בכת''י אחד של נביאים.

לסיכום: כיום אנו מכירים בשלושה כת''י הקרובים מאוד לכתר. כת''י לא וכת''י ל11 נמצאים ברוסיה, והם שני כת''י שונים. כת''י ק1 נמצא בקהיר, והוא מורכב משני כתבי היד. חלקו הראשון שייך לכת''י לא, וחלקו השני שייך כנראה לכת''י ל11. מהדמיון ביניהם נראה כי כולם נכתבו בידי סופר אחד, וזה גרם שבקהיר החשיבום לכת''י אחד.
gmb 0065



 אני מודה לר' מרדכי וינטרויב על עזרתו.
[1] בדף הנלוה לצילום של כ"י קהיר 22 (ק1) רשום שמידות הדף 47X39.5 ס"מ. בדף הלווה של צילום כ"י Evr. II B 55א) רשום שמידותיו 32X29.7 ס"מ, אלא יתכן שאלו מידות השטח הכתוב (ע"ש).
[2] יש לציין שבין הדפים שבכ"י לא עליהם רשומים ההקדשה\ אזהרה "קודש לה'; ולא ימכר", הוא דף 79א, היינו הדף הראשון לאחר החיסור (מ"א ח:סא). מעלה האפשרות שאלה נרשמו לאחר שהתפלגה כתב היד, או שמא נהיה נקודת ציון עליה נתפלג. אל התופעה, ראה ב' ריצ'לר, כתבי יד עבריים שנתפצלו, אסופות א (תשמ"ז). (ע"ש).  
Evr. II B 55 fol. 79a

10/23/2017

יהודה זייבלד: דרכי שחזור צרור המור על ידי מחברו


המקובל רבי אברהם סבע וספריו "צרור המור" ו"אשכול הכופר" מייצגים את סבל העם היהודי ונדודיו. רבי אברהם נולד בסמורה שבצפון קסטיליה למשפחת סבע, מהמיוחסות שבמשפחות יהודי ספרד. בצעירותו החל בכתיבת "צרור הכסף", העוסק בביאור ענייני הלכה על פי הסוד, וחיבור זה אבד לבלי שוב. בגירוש ספרד בשנת רנ"ב (1492) נדד לפורטוגל השכנה. בפורטוגל עמדה לרשותו ספרייה גדולה, שכללה גם מדרשים רבים שלא שרדו.
בישיבתו בפורטוגל בשלווה יחסית השלים את פירושו לחמשה חומשי תורה, "צרור המור", כמו גם "צרור החיים" על מסכת אבות, ו"אשכול הכופר" על חמש מגילות. עוד עתיד היה להתרפק בגעגועים על תקופת ישיבתו בה, לאמר:
ואני בתוך הגולה נשארתי בפורטוגאל בעיר גימאראיש, ושם נתישבתי וסיימתי פירוש התורה שהתחלתי בקאשטיליא, ובניתיהו בכל מיני יופי וכן, להיות לכל שואל מוכן, ועטרתיהו במרגליות הזהר בכל פרשה ופרשה, ותקנתיהו בכל מיני מדרשות ואגדות, וצירתיהו בכל מיני טלוא ונקוד מירושלמי ומכילתא וילקוט, לפי שהיה אור עיני אתי, והיו בידי כלי אומנותי, ספרים עד אין מספר, לא יאמינו כי יסופר, מה שהיה לי מספרי הזהר והמאורות, כפול ומכופל בכל מיני מהדורות, ולא ידעתי ספורות, בספרים מחודשים ממדרשות וספירות, מי ימלל גדולות וגבורות, ומכל אלו הספרים בניתיהו וסימתיהו, ומעקרי ההרים וספרי הזהר יסדתיהו. וחברתי עמו פרוש חמש מגלות, כלול ומוכתר מגלות תחתיות ועליות גלות, ומספרי יונתן בן עזיאל עליו השלום העליתים במעלות. וכן חברתי שם פרוש מסכת אבות, אשר עליו עיני ולבי דוות, מכתר בכל מיני עדי וקשורים, ושם דרשתי סמוכים בכל ששה טורים, טורי אבן ופרקים, בשמות הסגנים והחורים, קשור בבתי הנפש והלחשים, כתוב בתמים ואורים.
(צרור המור, הקדמת קונטרס תפארת בנים שבפרשת ויצא)
אלא שלא ארכו הימים ומנואל הראשון עלה על כס המלוכה בפורטוגל, ובהיותו חתנם של פרננדו ואיזבלה מלכי ספרד, המשיך במפעלם לניצור היהודים. בשנת רנ"ו (1496) פתח בסדרת גזירות שנועדה להמיר את דתם של היהודים לנצרות. בין הגזירות, נקבע עונש מוות על מי שישאיר ברשותו ספרי קודש ולא יעבירם לבית הכנסת הגדול בליסבון. כשראה שיהודי שנתפס וספר ברשותו הולקה במלקות, חשש לעורו –
והלכתי בפחז ובהלה עם יהודי אחד, וחפרתי בתוך זית גדול שהיה לו שרש גדול בארץ, וטמנתי שם אלו השלשה ספרים שחברתי, פרוש התורה, וחמש מגלות, ומסכת אבות. וגם צרור הכסף שחברתי בימי נעורי.
על זאת אספדה ואילילה, ואבכה יומם ולילה, כי אש אלהים אכלה ארמנותי וספרי אהל, אויבי איננו אכל, ואשר טפחתי ורביתי אויבי כלם, עיני נגרה ולא תדמה, כי כתבתי עלי מרורות, מר כלענה ורוש היו לי עלי זית לברות, והנה עלה זית טרף בפי, זית רענן יפה פרי תאר ודפי, קראתי שמו לקול המולה גדולה שמתי ידי למו פי, ואני מצדיק דין שמים בצפצופי, ותמתק לפי מדבש ונפת צופי.
(שם).
בעקבות מאורעות אלו נדד רא"ס לארזיליא השוכנת על החוף האטלנטי הצפוני של מרוקו. משם עבר לאלקצר-אלכביר הדרומית לה, ובה שחזר את "צרור המור" על בראשית, שמות, ויקרא ובמדבר, כשלרשותו עומדים חמשה-חומשי-תורה בלבד, כוח רצון כביר, כוח זכרון מופלא וארבעה-עשר חדשים בלבד. את חומש דברים השלים מעט אחר כך, בפאס.
ניכר שהכתיבה החפוזה היתה כתיבה מתוך הזכרון, ולא לימוד מחדש של הדברים במקורם. במקומות רבים, אך לא רבים מדי, מוזכרים שמות התנאים והאמוראים כ"רבי פלוני".
ידיעות ביוגרפיות אלו נחוצות לצורך הבירור הביבליוגרפי הבא:
צרור המור נשמר בארבעה כתבי יד כמעט שלמים, ועוד קטעים רבים של דפים בודדים. כתב היד השלם החשוב ביותר הוא כתב יד אוקספורד בודלי, קטלוג נויבאואר 254 (ס'16723). כתב יד חשוב אחר הוא כתב יד פרמה - פלטינה 3075-3076 (ס' 13828-13829), כתיבתו נשלמה בשנת ה'רעד, חמש שנים בלבד אחרי פטירתו של רא"ס. השניים האחרים הם כתב ידניו יורק - בהמ"ל לוצקי 918 (ס' 24139) וכתב יד ניו יורק - בהמ"ל לוצקי919 (ס' 24140).
בכתב יד אוקספורד מופיעות במקומות רבים מאוד סגולתות – סגול הפוכה כזו ֒ בשולי הדף. אלו מצויות מדי מספר דפים, ולפעמים אף מדי שני עמודים.
בדרך כלל מציינת סגולתא הפוכה סימן מחיקה, אך בכל המקומות הללו אין טעם למחיקה, ומה גם שאין הסגולתא נמצאת בין תיבות אלא בשוליים. מה פשרן של אלו?
הנה לדוגמה, בדף 18ב

נראה שפתרון החידה עולה דווקא מכתב יד פרמה.

בפרשת כי תצא (כה ה-י) מתחיל בכל כתבי היד משפט הנקטע אחרי שתי מילים: "ולכן אמרו". בכ"י פרמה יש במקום זה סגול הפוך (בתוך השורה), כפי שניתן לראות בתמונה:

ואילו במקום זה, בכתב יד אוקספורד יש שורה וחצי ריקות, כפי שניתן לראות כאן:

מכך עולה ההשערה, שהסגול ההפוך מציין שורות ריקות. ומעתיקי כתב היד, לעתים השאירו שורות ריקות ולעתים ציינו סגול הפוך.
כשמצרפים זאת עם המשפט המתחיל ולא נשלם, אפשר לשער, שרא"ס השאיר מקום חלק בדף במקומות רבים שבהם זכר שבמהדורה הראשונה כתב דברים נוספים, ובעת הכתיבה לא זכרם, וקיוה שאחר זמן ייזכר בהם וישלימם. במקרה המסוים שבפרשת כי תצא אף התחיל את המשפט, אך לא זכר כיצד להשלימו, ולכן השאיר מקום פנוי. מעתיקי כתבי היד, מהם השאירו את השורות הריקות, ומהם ציינו במקום זה סגול הפוך כסימן למקום החלק.
נותר אם כן לבדוק את המקומות האחרים בהם יש שורות ריקות בכ"י אוקספורד, ואת אופן סימונם בכ"י פרמה. ואכן בפרשת ויצא בכי"א דף 89 יש חסרון שתים וחצי שורות, ובדפו"ר כתבו חסר כאן. בכי"פ יש במקום ההוא בגליון 5 נקודות. וכן בפרשת שופטים כי"א דף 356ב יש שלוש וחצי שורות ריקות, ובכי"פ 195א יש סימון.
הרי שיש רגלים לתיאוריה.
אגב כך נראה, שבפרשת וישלח (לב יא) חתם ביאור עניין הקבלת תפילות יעקב, משה ושמונה עשרה, בתיבות 'ואם הוא מקום להאריך'. תיבות אלו ישנן רק בכי"א, וליתא בכי"פ וכ"י נ"י. ובכי"פ נסמן בצדו 'צ"פ', ואפשר שהן ראשי תיבות 'צורת פתוחה', שהיה לפני המעתיק בכ"י ומורה על חסרון במהדו"ב שהאריך בו במהדו"ק שנטמנה ואבדה.
בשולי הדברים הערה ביבליוגרפית נוספת הקשורה לצרור המור ומהדורותיו.
בספר נר המערב מספר הרב יעקב משה טולידנו בשמחה רבה על איתור כתב יד המהדורה הראשונה של צרור המור, שנמצא ברשותו.

נראה שכתב היד המדובר הוא כ"י לוצקי 918, שאכן אין בו את סיפורי הנדודים. אולם לצערנו הרב נראה שהרב טולידנו שגה. השערתו התבססה על כך שלא מצא בהעתקתו את ענייני נדודי הגירושים, ומתוך כך סבר בטעות שמדובר בכתב היד של המהדורה הראשונה, שנטמן בעץ הזית ליד ליסבון, וחזר ונתגלה. אך אין כן פני הדברים, שהרי המהדורה הראשונה ארוכה בהרבה מהאחרונה כמבואר בדברי רבינו בכל המקומות, ואילו כתב יד זה קצר בהרבה מהמהדורה האחרונה. גם השמטת ענייני הנדודים נובעת מהסיבה העגומה, שהמעתיק לא מצא בהם חשיבות...
ואולי עוד יימצא ביום מן הימים אילן הזית העתיק בסביבת ליסבון, ובין שרשיו החיבורים הגנוזים.

gmb 0064